- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק מ"ח 7503/04
|
מ"ח בית המשפט העליון |
7503-04
16.1.2005 |
|
בפני : אדמונד לוי |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: ברוך ברוך עו"ד עודד רומנו |
: היועץ המשפטי לממשלה |
| החלטה | |
1. זוהי בקשה להורות על קיומו של משפט חוזר.
נגד המבקש, ברוך ברוך, הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה, בו יוחסו לו עבירות של איומים, תקיפה והיזק בזדון, לפי סעיפים 192, 379 ו-452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. נטען, כי ביום 10.5.96, על רקע וויכוח שהתפתח בין המבקש לאחד - חיים חממי (להלן: "המתלונן") בתחנת דלק בחיפה, איים המבקש על המתלונן כי ירצח אותו, זרק כיסא לעבר בנו של המתלונן ופגע ברגלו, הכה את המתלונן בראשו, ולבסוף גם בעט ברכבו של המתלונן וגרם לו נזק.
בתאריך 9.12.1998 התייצבו הצדדים בפני בית המשפט והודיעו כי גיבשו הסכם טיעון, מכוחו עתרה באת-כוח המאשימה לתיקון כתב האישום על ידי המרתה של העבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין בעבירה לפי סעיף 452. לאחר שבית המשפט התיר את התיקון, הוקרא כתב האישום באוזניו של המבקש, ובית המשפט הרשיעו וגזר לו 4 חודשי מאסר על-תנאי, והוא חויב לחתום על התחייבות כספית בסך של 2,500 ש"ח להימנע מביצוען של עבירות מן הסוג בהן הורשע.
הבקשה למשפט חוזר
2. בחודש אוגוסט 2004, ולאחר שחלפו כשש שנים מאז הסתיימו ההליכים בפני בית משפט השלום, עותר המבקש לקיים משפט חוזר בעניינו. על פי גרסתו, הוא לא ביצע את המעשים שיוחסו לו, והיה נכון להודות רק בעבירה של היזק בזדון, לאחר שהובטח לו כי מכוח הסכם הטיעון יימחקו עבירות התקיפה והאיומים. לטענת המבקש, רק לאחר שחלפו מספר שנים מיום הרשעתו הוא גילה, לתדהמתו, כי הרשעתו שגויה, ובעקבות כך אף פנה למתלונן וזה מסר לידיו תצהיר ממנו עולה כי המבקש לא תקף אותו כלל, והמחלוקת שנתגלעה ביניהם היתה מילולית בלבד.
היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "המשיב"), בחוות דעת מטעמו, מתנגד לקיומו של משפט חוזר, הואיל ולהשקפתו לא הוכחה עילה לכך. המשיב סבור, כי אין להעניק לתצהיר שהוגש על ידי המבקש ונחתם בידי המתלונן משקל כלשהו, באשר הרשעת המבקש נסמכת על הודאתו-שלו, כמו גם על מכלול הראיות בתיק החקירה. המשיב הדגיש, כי המתלונן לא מסר בתצהירו הסבר למניע שגרם לו למסור מידע כוזב נגד המבקש, וראוי לו לעניין זה שיעורר תהיות, לנוכח העובדה העולה מתיק החקירה ולפיה בין השניים לא היתה הכרות מוקדמת.
דיון
3. הסמכות להורות על קיומו של משפט חוזר בהתקיים אחת העילות המנויות בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), נועדה לאזן בין השאיפה לאמת והרצון לתקן טעות שנפלה בהרשעתו של אדם, לבין השאיפה לסופיות הדיון (מ"ח 7929/96 אחמד כוזלי נ. מדינת ישראל, פ"ד נג(1), 529). ועוד, על המבקש משפט חוזר להניח תשתית ראייתית איתנה וממשית בדבר קיומה של אחת מהעילות הקבועות בחוק, כדי שבית המשפט יעדיף שיקולים של צדק על פני שיקולים של סופיות הדיון, שכן משפט חוזר הוא בבחינת החריג ולא הכלל (מ"ח 6731/96 עמוס ברנס נ. מדינת ישראל, פ"ד נא(4), 241).
4. המבקש סבור כי תצהירו של המתלונן מהווה 'ראייה חדשה' המבססת את העילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, ומוסיף, כי אילו הייתה ראיה זו מוגשת במהלך המשפט, היה בכך כדי לשנות את תוצאתו, ומשכך הוא סבור כי בהרשעתו נגרם לו 'עיוות דין' כמשמעותו בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט.
באשר לעילה הקבועה בסעיף 31(א)(2) לחוק כבר נקבע, כי "בנקיטת לשון 'עובדה חדשה' או 'ראיה חדשה' לא נתכוון המחוקק לכל טענה, אשר בעצם השמעתה הופכת כביכול לראיה חדשה, אלא הכוונה לעובדה או לראיה, אשר יש בהן אמינות לכאורית. הרי מדובר על הליך שיפוטי שנסתיים כבר ואשר ההכרעה בו מעוגנת במערכת ראיות, שהייתה אמינה בעיני בתי המשפט שלפניהם היא נפרשה. כאשר מבקשים לחדש את הדיון מראשיתו, לא די בהשגה על התוצאה או בהעלאת טענה, המצביעה על אפשרות קיומה של מערכת עובדות חלופית. אין גם להסתפק בכך, שמי שמעורב בעניין מעלה תיזה עובדתית חדשה; צריך להיות בהקשר או בנסיבות דבר כלשהו, המעניק לעובדות או לראיות החדשות בהן מדבר סעיף 31(א)(2) אמינות לכאורית המצדיקה שקילתן מחדש ליד מערכת הראיות הקודמת" (מ"ח 6/84 מאמא נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 498, 500-501; מ"ח 6081/04 מוחמד בריגת נ' מדינת ישראל, טרם פורסם).
האמינות הלכאורית הנדרשת לשם ביסוסה של העילה המנויה בסעיף 31(א)(2) לחוק, עשויה לבוא לידי ביטוי כאשר הראיה החדשה משתלבת עם חומר ראיות נוסף שהיה קיים בידי התביעה. כאשר אין כל אפשרות ליישב בין יתר הראיות וחומר החקירה הנוסף שקיים בתיק לבין הראיה החדשה עליה מסתמך המבקש, כי אז אין הראיה החדשה ניחנת באותה מהימנות לכאורית המצדיקה את שקילתה למול מערכת הראיות הקודמת. אכן, "מי שמחליט על המשפט החוזר, איננו פועל פעולה אוטומאטית, המעוגנת אך ורק בקיומה או בהעלאתה של טענה עובדתית, אלא עליו גם לבחון, אם העובדה או הראיה כאמור בסעיף 31(א)(2) שוקלות דיין על-מנת להצדיק ביטולו של הליך שנסתיים כדי להחזיר את הגלגל אחורה" (מ"ח 6/84 הנ"ל בעמ' 501; וכן מ"ח 10392/02 אורן עמיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2), 297 , 307). תצהירו של המתלונן אינו עומד בדרישה זו, ואינו משתלב עם חומר החקירה המצוי בידי התביעה. וכאן המקום להדגיש, כי עקב הודאת המבקש בעובדותיו של כתב האישום, לא נדרשה התביעה להגיש את אותן ראיות, והכוונה היא לתלונותיהם של המתלונן ובנו במשטרה; דו"ח פעולה שהוכן על ידי השוטר יוסי סמואלסון ובו נרשמו דבריהם של מספר עדי ראייה לתקרית בין המתלונן למבקש, ואשר על פי גרסתם: "התוקף התנהג בטירוף ואלמלא אחזו בו אנשים היה הדבר עלול להיגמר באסון". עוד מצוי בתיק החקירה זיכרון דברים שנרשם על ידי רס"ר יצחק מזרחי, ובו דברים שנאמרו על ידי בעליה של תחנת הדלק בה התרחש האירוע האלים. כל אלה, אינם עולים בקנה אחד עם תצהירו המאוחר של המתלונן.
יתרה מכך, עובדותיו של כתב האישום פשוטות הן, ועיון בפרוטוקול הדיון (ראו עמוד 6) מלמד, כי בית המשפט אף טרח ופרט אותן באוזניו של המבקש. רק משהבין המבקש את המיוחס לו נרשמה הודאתו, ולפיכך אין הוא יכול להישמע בטענה כי הבין את כתב האישום בדרך שגויה או שהרשעתו חרגה מן המוסכם בין הצדדים. כך או כך, במהלך הטיעונים לעונש נרשם מפיו של המבקש בפרוטוקול הדיון כי "המתלוננים הגישו בקשה לביטול התלונה וצירפתי אותה לתיק" (ראו עמוד 7 לפרוטוקול מיום 7.12.98). מדברים אלה עולה כי גרסתו של חיים חממי כפי שתועדה בתצהיר שהוגש לבית משפט זה, היתה ידועה למבקש כבר במהלך משפטו, ועל כן כל שהיה עליו לעשות הוא לנהל את משפטו כסדרו, ולחלופין, לבקש מבית המשפט להתיר לו לחזור בו מכפירתו, כדי למנוע מעצמו הרשעה בעבירות שלטענתו לא ביצע. ועובדה היא שהמבקש מילא פיו מים ולא רק בפני הערכאה הדיונית, אלא שהוא גם נמנע מלערער על פסק הדין, ואת הגרסה עליה הוא השתית את בקשתו הנוכחית הוא נצר בלבו במשך שנים רבות. זו התנהגות, שלמצער, מעוררת תהיות ביחס לפשרה ומניעיה, וככזו היא אינה מקימה עילה כלשהי לקיומו של משפט חוזר.
אשר על כן, דינה של הבקשה להידחות, וכך אני עושה.
ניתנה היום, ו' בשבט תשס"ה (16.1.2005).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /שב התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
